החלטה בתיק בע"מ 1998/14

השופט א' רובינשטיין:

א.          שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים סובל, בזק-רפפורט ומינץ) בעמ"ש 18062-03-13 ובעמ"ש 21313-04-13 מיום 2.3.14, שבגדרו נדחו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט טפרברג) באמ"צ 12-12 מיום 27.2.13; בפסק הדין הוכרזה קטינה, ילידת 2009, בת אימוץ כלפי שני הוריה, ונקבע שהאימוץ יהא אימוץ סגור. כלפי אלה מופנות הבקשות לרשות ערעור.

רקע

ב.          הקטינה נולדה למבקשת בבע"מ 1998/14 (להלן האם או המבקשת) ולמבקש בבע"מ 2262/14 (להלן האב או המבקש) לאחר גירושיהם. ביום 27.12.09 הכריז בית המשפט לנוער על הקטינה כקטינה נזקקת בהתאם לסעיף 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, למשך 3 שנים, תוך הותרת הקטינה במשמורת האם, בתקוה שבטיפול רפואי ופסיכולוגי הולם תוכל הקטינה להישאר בחזקתה. נוכח התנהלות האם והיעדר שיתוף פעולה עם רשויות הרווחה, הוצאה הקטינה ב-9.8.10, בהיותה בת 16 חודשים, מחזקת אמה, בהסכמתה, למשפחת קלט, והכל בהוראת בית המשפט לנוער. על רקע קשיים בהתנהלות האם שכללו, בין היתר, מניעת טיפול רפואי מהקטינה, עריכת בדיקה גניקולוגית לקטינה בגיל 8 חודשים נוכח חשש, שנמצא מופרך, לפגיעה מינית והפשטת הקטינה וסריקת גופה בתחילת כל ביקור כאשר שהתה במשפחת הקלט, הועברה הקטינה בחודש ינואר 2011 למשפחת אמנה, שאצלה היא שוהה כעת (ערעור האם על ההחלטה בעניין זה נדחה בפסק דין מיום 19.12.10, וערעור האב נמחק).  ביום 29.2.12 הגיש בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בקשה להכריז על הקטינה בת אימוץ, בהתאם לסעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981.

 פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה

ג.          בית המשפט לענייני משפחה סקר בהרחבה את תולדות האם והאב ואת קורות הקטינה. הנה בתמצית: אם הקטינה אושפזה בשנת 2007 בבית החולים איתנים לצורך הערכה ותחילתו של טיפול רפואי נוכח חרדה גבוהה וחשדנות קיצונית. מספר ימים לאחר מכן שוחררה מאשפוז לבקשתה. האם אובחנה טרם לידת הקטינה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית על רקע של תולדות חיים קשות, ובהמשך אובחנה כסובלת מסכיזופרניה. היא מוכרת על ידי שירותי הרווחה, ומקבלת קצבת נכות נפשית מהביטוח הלאומי. סביב לידת הקטינה נצפו אצל האם התפרצויות זעם, מצבי רוח משתנים וחשדנות כלפי הצוות הרפואי. אובחן עוד טרם הלידה, כי השארתה של האם כאחראית בלעדית על שלומו של קטין ועל צרכיו עלולה לסכן את שלומו. אבי הקטינה סובל מסכיזופרניה פרנואידית, ובשל אי התמדה בנטילת הטיפול התרופתי אושפז במהלך השנים מספר פעמים, חלקן בכפיה. כיום מתגורר בבית אמו, לומד בכולל ומנהל בית חב"ד באחד הפרברים. לאב, מלבד הקטינה, שלושה ילדים נוספים מנישואיו הקודמים (האם היא לו אשה שלישית).

ד.         בית המשפט לענייני משפחה התרשם, נוכח חוות דעת המומחים שבאו בפניו, כי האם והאב נעדרי מסוגלות הורית באשר לקטינה (חוות הדעת של ד"ר יציב שניתנה בטרם לידת הקטינה, חוות דעת ד"ר בן דניאל במסגרת ההליכים בבית המשפט לנוער והתרשמות ד"ר אדר מהאינטראקציה הקצרה עם האם - נוכח חוסר שיתוף הפעולה - וחוות דעתה לעניין האב והסבתא). אשר לאם, הודגש חוסר שיתוף הפעולה עם רשויות הרווחה ועם המומחים, וחוסר היכולת להפעיל שיקול דעת מתאים לבטחון הקטינה ולבריאותה. ולעניין האב (חוות דעתן של ד"ר אדר וד"ר בן דניאל), התרשמות המומחים היתה כי אינו ערוך לקליטת הקטינה ואינו מבין את תפקידו; מאז לידת הקטינה גם מיעט לבקרה. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף, שמצא "ביטוי מעשי בהתנהלות המשיבים (המבקשים-א"ר) כי אינם יכולים לתפקד כהורים ראויים בשלב זה. חוסר היכולת של ההורים לשים טובת הקטינה במרכז חייהם אף במחיר דחיית רצונותיהם וצרכיהם לרבות חוסר יכולת לשתף פעולה, כאמור, עם רשויות הרווחה, אי מתן טיפול רפואי והסכמה למסור את הקטינה בהתאם לתנאים שהם מציבים, מלמדת כי המשיבים הינם בעלי חסרי מסוגלות הורית" (פסקה 104). עוד נומק, כי הסיכוי לשינוי בעתיד בתפקוד האב והאם כהורים קלוש. אשר להצעת האב כי הקטינה תגודל על ידיו ועל ידי אמו (הסבתא), ציין בית המשפט, כי עלו בלבו ספקות באשר למהימנות עדות הסבתא, שכן בין גירסת האב לזו שלה עלו סתירות באשר לנתונים עובדתיים, וכן סתירות בציפיות באשר לחלקו של כל אחד מהם בגידול הקטינה, ככל שתינתן המשמורת בידי המבקש.

ה.         לאחר כל אלה בא בית המשפט לענייני משפחה לכלל מסקנה, כי מצב האם והאב וגורמי הסיכון להם חשופה הקטינה מחייבים העברתה לחיק משפחה ובה דמויות אב ואם קבועות, והכריז עליה כבת אימוץ. לבסוף הוכרע, כי אין מקום לאימוץ פתוח, קרי לצמצום תוצאותיו על-ידי קשר עם ההורים הביולוגיים. הוטעם, כי הטלטלה שעוברת הקטינה בכל מפגש עם הוריה, בין בהיותה עדה להתנהגות לא תקינה של אמה מול גורמי הרווחה, ובין באי יכולת לצפות לקיום כהלכתו של המפגשים עם האב, אינה מתיישבת עם טובתה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ו.           בית המשפט המחוזי סמך ידיו על הכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה, ואימץ את חוות דעת המומחים לעניין מסוגלותם ההורית של האם, האב והסבתא. יצוין, כי בפני בית המשפט המחוזי, עמדה, לאחר מאמצי שכנוע מרובים כלפי האם, בנוסף לחוות הדעת שהיו בפני בית המשפט לענייני משפחה, הערכה פסיכולוגית חלקית עדכנית שלה מטעם מכון שלם. בית המשפט בא לכלל מסקנה, כי חרף רצונה העמוק של האם וכוונותיה הטובות אין באפשרותה לדאוג לקטינה באורח סביר, והוסבר, כי העברת הקטינה לחזקת האם תחשוף אותה לסיכון לא ראוי, מקום שאין צפי לשינוי בטווח הנראה לעין. בית המשפט דחה את הטענה, כי לאם לא ניתנה הזדמנות לשיפור יכולותיה תוך היעזרות בגורמי הרווחה; כן נדחתה טענתה, כי אין לקבל את מסקנות חוות הדעת משום שאינן מבוססות דיין, וזאת נוכח סירובה לשתף פעולה בבדיקה הפסיכודיאגנוסטית שעברה, מה גם שבפני המומחים עמדו תוצאות בדיקות שונות וחוות דעת שנתקבלו לאורך השנים בעניינה. נאמר כי "מה שחסר בבדיקה, חסר בעטיה של המערערת (המבקשת-א"ר)" (פסקה 32), וכי מעדות מומחה מכון שלם, ד"ר שרון, עולה שחוסר שיתוף פעולה הוא אימננטי להפרעה שממנה היא סובלת. בית המשפט ציין ביחס לחוות הדעת שהוגשה מטעם האם, כי היא "מתעלמת התעלמות בוטה מכל נתון שאינו נוח למסקנותיה" (פסקה 36). אשר לאב, התרשמות בית המשפט המחוזי, כי אין לו יכולת לדאוג לקטינה, וכי הוא מתקשה להבין את תפקידו כלפי הקטינה ואת האחריות ההורית המוטלת עליו. אשר לסבתא הוסבר, כי היא רואה עצמה כדמות משנית בטיפול בקטינה, וגם בבחינת התאמתה האישית לתפקיד, לא נמצא - נוכח יכולותיה מזה וצרכי הקטינה מזה - כי בידה לגדלה. בית המשפט לא מצא להיעתר לבקשת האב לערוך בדיקה חוזרת לו ולסבתא, שכן סבר שממצאי חוות הדעת אינם מקימים יסוד לסברה, כי בפרק הזמן שחלף חל שינוי משמעותי, העשוי לשנות ממסקנות המומחים. עוד נומק, כי כיום נמצאת הקטינה במשפחת אמנה המקנה לה יציבות וביטחון, וטובתה היא כי תוצא ממשמורת הוריה. אשר לתוצאות האימוץ, בית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעת המומחים, וקבע כי אין מקום לצמצומן.

טענות האם בבקשתה

ז.          משאלת האם - שהגישה בעצמה את בקשתה - היא כי הקטינה לא תימסר לאימוץ, ותיוותר במשמורתה. נומק, כי היא טיפלה בה באחריות ובמסירות. כן נטען כנגד מהימנותן של חוות דעת המומחים, ונטען כי "הרווחה (שירותי הרווחה - א"ר) רדפה אותי. בתקופת ההיריון ואחר הלידה הם הציקו והפריעו".

טענות האב בבקשתו

ח.         בבקשה נטען, כי נוכח השלכותיה הרות הגורל של ההחלטה לנתק את הקטינה ממשפחתה הביולוגית, ראוי שזו תתקבל אך לאחר שתיבחן כדבעי האפשרות שהקטינה תועבר לטיפול האב יחד עם הסבתא; נאמר, כי הם נכונים לשיתוף פעולה מלא עם גורמי הרווחה. לחלופין נתבקש צמצום תוצאות האימוץ, קרי, הכרעה בדבר אימוץ פתוח.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

ט.          לטענת היועץ המשפטי לממשלה, אין מקום להתערבות בפסקי דינם של בתי המשפט הקודמים. נטען, כי אלה הניחו תשתית עובדתית איתנה המתבססת על חוות דעת מומחים. הודגש, כי עניינם של הקטינה והוריה מוכר לרשויות הרווחה זה מכבר, ונוכח מכלול הראיות וגורמי הסיכון להם חשופה הקטינה, אין מנוס מן המסקנה כי יש לאפשר אימוצה על ידי משפחה, אשר תוכל להעניק לה יציבות וביטחון ותענה לצרכיה.

הדיון בפנינו

י.          בדיון חזרה המבקשת, שאינה מיוצגת עתה (יוצגה בשלבים הקודמים), על משאלתה שבתה תושב לחיקה, וטענה כנגד חוות דעת המומחים; כן נטען שעובדות הרווחה מתנכלות לה. בא כוח המבקש שב וטען, כי יש לבחון מחדש את האפשרות של גידול הקטינה על ידי האב והסבתא; שמענו גם את האב. באת כוח היועץ המשפטי הטעימה, כי בתי המשפט התרשמו באופן בלתי אמצעי מן ההורים הביולוגיים ומן התמונה העולה מן התיק, ואין מקום להתערבות. פקידת האימוץ הדגישה, כי אימוץ פתוח אינו משרת את טובת הקטינה, ועלול להכניסה למתח ולבלבול.

הכרעה